במסגרת מחקר אשר פורסם בכתב העת Annals of Neurology, החוקרים בחנו האם קיים קשר בין אמהות החולות באפילפסיה וטופלו במהלך ההריון עם תרופות נוגדות פרכוסים, לבין תמותת ילדיהן.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסיה, שכלל את כל לידות היחיד של ולדים חיים או של לידות שקטות, אשר התרחשו בדנמרק בין השנים 1981 ועד 2016. החוקרים השתמשו במרשמי אוכלוסיה לאומיים רחבים על מנת להפיק מידע על מאפייני ההריון, האבחנות באפילפסיה, שימוש בתרופות נוגדות פרכוסים ותמותה. יחס שיעורים לתמותה מתוקנן (MRR: Mortality Rate Ratios) הוערך באמצעות רגרסיית פויסון לוג-לינארית.
העוקבה כללה 1,862,474 ילדים. 12,026 ילדים, אשר נולדו חיים, נפטרו במהלך תקופת המעקב. מתוכם, 170 (1.4%) היו ילדים לאמהות עם אפילפסיה.
בהשוואה לילדים עם אמהות ללא אפילפסיה, התמותה הכוללת היתה גבוהה יותר בילדים לאמהות עם אפילפסיה (MRR = 1.46, CI 95%: 1.23-1.71), וזאת בשל תמותה עודפת שהתרחשה רק בשנה הראשונה לחיים. התמותה היתה גבוהה יותר כתוצאה ממוות טבעי (MMR=1.50, CI 95% 1.25-1.78), אך לא כתוצאה ממוות שאינו טבעי (MMR=1.38, CI 95% 0.84-2.14).
התמותה העודפת נמצאה רק בקרב ילדים של חולות אפילפסיה אשר נטלו תרופות נוגדות פרכוסים במהלך ההריון (MMR=1.51, CI 95% 1.00-2.14), אך לא בקרב ילדים של חולות אפילפסיה אשר לא נטלו תרופות נוגדות פרכוסים במהלך ההריון (MMR=0.97, CI 95% 0.69-1.31).
כאשר האנליזות צומצמו לילדים אשר נולדו החל משנת 2000, לא נותרה עדות לתמותה העודפת אשר נמצאה בשנה הראשונה לחיים בקרב ילדים של אמהות חולות אפילפסיה.
לסיכום, במהלך התקופה שבין 1981 ל-1999, ילדים לאמהות עם אפילפסיה היו בסיכון מוגבר לתמותה במהלך שנת חייהם הראשונה. עם זאת, סיכון זה לא התמשך לילדים אשר נולדו לאחר שנת 2000. מחקרים רטרוספקטיביים עתידיים בנוגע להשפעות של מחלת האפילפסיה בקרב אמהות על בריאות ילדיהן צריכים לכלול את ההבדלים הללו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות